החלטה בתיק ת"פ 3952-05-12

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בו מייחסת לו המאשימה עבירה של ניסיון הטרדה מינית. הרקע לכתב האישום הוא שמשטרת ישראל הפעילה סוכנת סמויה במטרה לחשוף עבירות המבוצעות באמצעות אתרי אינטרנט כלפי קטינים.

על פי הנטען בכתב האישום, במסגרת הפעלה זו, בין התאריכים: 31.8.10 ל- 15.11.10 בשבעה מועדים שונים פנה הנאשם לסוכנת שהציגה עצמה כילדה בת 13, באמצעות צ'אט באתר נענע ובתוכנת מסנג'ר, וכתב לה הודעות בעלות מסר מיני כפי המפורט בכתב האישום. לא מצאתי לחזור על הכתוב בכתב האישום אומר אך, שעל פי המפורט בכתב האישום, הדברים אשר מיוחסים לנאשם, נושאים אופי מיני בוטא ביותר במיוחד ככל שהדברים באים מאדם בן 35 לילדה בת 13. די אם אציין כי בהתייחס לאיבר מינו, שלח הנאשם תמונה של איבר מינו וכתב לילדה בת ה-13: "הוא גדול בעינייך?...את יכולה לדמיין אות כל זה בתוכך?...הוא לא יכנס?...רוצה לראות אותו במצלמה?...את הזין שלי."

בפתיחת המשפט בטרם מתן מענה לכתב האישום, ביקשה באת כוח הנאשם לאסור פרסום שמו.

טענתה של באת כוח הנאשם מבוססת על סעיף 68(5) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ''ד - 1984 לפיו החריג לפומביות הדיון יהא דיון בדלתיים סגורות אם ראה בית המשפט שיש צורך לעשות כן: "לשם הגנה על ענינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין או בעבירה על פי החוק למניעת הטרדה מינית התשנ'ח - 1998."

לא נעלם מעיני באת כוח הנאשם כי סעיף זה דן בדיון בדלתיים סגורות וכי בקשתה מתייחסת לאיסור פרסום שמו של נאשם. אלא, שטענה כי ככל שמבקשת היא נגזרת של בקשה, דהיינו, איסור פחות דרסטי מדלתיים סגורות מן הסתם מצויה סמכות לבית המשפט לעשות כן.

הנימוק שמצאה בא כוח הנאשם לבקשתה נעוץ בחזקת החפות של אדם חסר עבר פלילי, אשר פירסום שמו בקשר לעבירה זו, יפגע בו קשות שכן מדובר באבא לילדות קטינות הרי גם משפחתו יכולה להיפגע.

בא כוח המאשימה מתנגד נחרצות לבקשה. ראשית, הפנה תשומת הלב כי הסעיף הרלבנטי לבקשת הנאשם אינו סעיף 68 (5) לעיל, אלא סעיף 70 (ד) הדן באיסור פרסום שמו של נאשם. וככל שבסעיף זה עסקינן, הפנה בא כוח המאשימה לבסיס לאיסור זה והוא: "במידה שהוא [בית המשפט א.ה] רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד, או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה (ההדגשה שלי -א.ה) בפרטיות של אחד מהם..."

לפי שיטת בא כוח המאשימה, ככל שאין בנמצא פגיעה חמורה בפרטיותו של הנאשם, הרי שעקרון פומביות הדיון הוא הקובע ואין מקום לחריג. עוד טוען בא המאשימה כי אין מצבו של הנאשם שונה ממצבם של נאשמים רבים אחרים בעבירות מין, שלא נמצא חריג באי פרסום שמם כנאשמים. באותו עניין הפנה תשומת הלב כי בפרשה זו של הפעלת הסוכנת נעצרו רבים והוגשו כתבי אישום נגד נאשמים רבים אחרים, אשר שמם לא נאסר לפרסום. מוסיף ואומר בא כוח המאשימה כי אין דמו של הנאשם סמוק יותר מדמם של אחרים.

אני סבור שאין ממש בבקשה זו. עקרון פומביות הדיון הוא עקרון חוקתי, כפי הקבוע בחוק יסוד השפיטה. ופרסום שמו של אדם הנאשם בפלילים הוא הכלל גם כאשר מדובר בעבירות מין. השאלה שלפני היא, האם די בטענה כי משום חזקת החפות העומדת לנאשם, כדי לאסור פרסום שמו, לפי שמדובר בסוג מסום של עבירות: עבירות מין. אני סבור כי, ככל שלא באו לפני נסיבות מיוחדות וחריגות המייחדות הנאשם מאחרים, אשר מבססות הטענה כי פרסום שמו יגרום לו נזק מיוחד, הרי אין בסיס לטענה.

אילו קיבלנו הטענה כי די בחזקת החפות בסוג העבירה ובהיות הנאשם חסר עבר פלילי, כדי לאסור פרסום שמו, היינו באים לכלל אבסורד והוא למעשה ביטול העקרון החוקתי של פומביות הדיון. שהרי, מה נפקא מינה עבירות מין שיש בהן לפי הטענה פגיעה מיוחדת במי שאין עבר פלילי, לעומת עבירות אחרות כגון אדם חסר הרשעות קודמות שגנב מחנות או שביצע עבירת מרמה או עבירה שימוש בסם? האם אדם חסר הרשעות קודמות לא יפגע אם יפורסם שמו כמי שהוגש נגדו כתב אישום בהחזקת סם? מה פגיעה בו מותרת לעומת אדם המואשם כי התבטא באופן מיני כה בוטה כלפי ילדה בת 13?

משום שזו דעתי, לא מצאתי להידרש לשאלה האם הבסיס לבקשת באת כוח הנאשם מצוי בסעיף 68 (5) לחוק או בסעיף 70 (ד) לו. נדמה כי, לשון החוק ברורה ולפיה הבסיס הוא בסעיף 70 (ד) ולפיכך, יש להוכיח "פגיעה חמורה" בפרטיותו של הנאשם. ברור הוא שמעבר לטענה בעלמא לא הוכחה "פגיעה חמורה" כאמור. אך גם אם נקבל הדעה, שככל שהמבקש אינו עותר לדיון בדלתיים סגורות, אלא אך לנגזרת של בקשה זו, הרי שדעתי היא שהמקרה שלפנינו אינו בגדר החריג לעקרון פומביות הדיון.

הבקשה נדחית.

מזכירות בית המשפט תעביר עותק מהחלטה זו לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום,  כ"ב חשון תשע"ג, 07 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: